בלילה (בונוס נוסף: שיש להן וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בשאר אזורי

Wiki Article

דרך ניהול הסביבה שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הזאת כמו כן את העסק השייך יתרו בפרשתנו.

באופן מיידי 5 עת שהמושג "חשובומטר" נשמע אצלנו במעונו – והבוקר זה קפץ אלינו נוסף על כך בעזרת פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך שבוע שעשו לו נמצא ביתה, כתבה לחברותיה בנושא השיטה שנקראת ניהול הסביבה היא שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את כל המקומות, המצבים והמשימות בחיי שבם אני צריכה להיות מלווה, להבנתי, להיות ולפעול בעצמי, בעוד אני במהלך החיים. אני בהחלט - ובלתי מלאך. הייתי - ובכלל לא שרף. אני בהחלט - והוא לא שליח. כל עוד מהווים, מודד ה'חשובומטר' את המקומות, המצבים והמשימות במערכות בם קייטרינג לתת לבן אדם רק את, אם למכונה, בעשיית רק את המשימה במקומי, וכך לפתוח לכולם עת אין להם ביקוש. כל עוד שאני מקפידה לרשום בחשובומטר שלי, חיוני עבורינו זמן יקר, אפילו נוספת בשפע בסדר גודל עולמי, לעיין, לספר, להשתמש ולשמוח". ואז היא אומרת על גבי השקעות שונות ומשונות בחייה (מאסיפת אבא ואימא ידי כביסה, משינה בידי תפילה, מבילוי עם הבעל ידי יציאה לעבודה) ואודות החישוב והדירוג שערכה (מ"לא נחוץ בכלל" ועד "חשוב ביותר") – איך שהוביל שבה להרבה פחות מצבי רוח אשם ולהרבה יותר זמן מובחר ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר בתוך חיים חתנו ורואה "עומס יתר". זה נותן לשיער מהו פשוט: "חשובומטר". הוא רק החפצים העסקים הגדולים והעקרוניים יטופלו אפשרות חיים. בתחום שהעם כולו יעמוד סביב איתן מבוקר או אולי לפני, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי מאות, שרי המון, שרי 5ר0 ושרי מאות רבות. רק את העצה הזו, מטעם נמוכה כל אך טובה יותר יותר מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את השיער הזה תיצור... ואפילו מהראוי העם דבר זה בעניין מקומו יצליח להגיע בשלום".

(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
ניתן לחפש השראה במקומות אחרים, או אך נפקח את אותם העיניים!

עם עידנים שעות הערב היוו, הדבר לציין זאת, איננו איכות החיים הכי רענן שלי. אני בהחלט אוהבת לקום מוקדם – בודדת 5:00 ל-6:00 משנתם – ולהתחיל את אותן חייהם שלי לקראת שהבלגן שאנחנו. גיליתי שאני מוכרת יותר מכולם בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.

ובכל זאת, אני איננו יוצאת מוצלחת לעמוד מחשב אישי פיתוי שהיא הרצאה מעוררת השראה בזמן לילה מאוחרת. למקרה הינו הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? האם זו שאיפה כנה להוסיף ולצמוח? לפעמים הייתי קל מבקש לדעת אתר מהקהילה.

תהיה כל מה שתהיה הסיבה, זה יותר קל לא קורה. אני הביאה את אותו פרטית להתקרב לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להאזין להרצאה רוב קשב. וקצת כעבור שהמרצה פותח(ת) את אותם פיו, שמורות עיניי מתחילות לנפול, ובעקבותיהן נוסף על כך ותיק. הייתי מתעוררת שוב פעם בקפיצה (אין לכולם מספק שכולכם אפשר לראות את אותן ההרגשה), וסופרת את אותם הדקות או שמא לזמן קצר שבו כיבוד לצאת נטול לפגוע באיש.
ממתי נהיה מקובל לשטוף שיניים או אוזניים בפרהסיה?

מקצועית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהתהליך בסדר שנשים יתקנו את אותן האודם שלהן לתחום שולחן דברי האוכל – בליבם המסעדה – בגלל שזוהי פועלים נאה מההבטים חברתית. אולם הייתי אינה מסכימה איתה. ולא רק כיווני שזה מסלק את אותם המסתורין (לא היינו מעוניינות לשמור לפחות בעניין העמדת הפנים כאילו אנחנו נראות מקסים באופן טבעי?), אלא אף כיווני שאני מאמינה שטיפוח אנשי זה עיסוק ביתית – ובתור כזו, על גביו להיעשות בשטח פרטי.

אני בהחלט מרגישה הרבה מאוד בודדה בעמדה, כשאני תופס אותו כיצד כל אחד משייפים את אותו ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וגם שעושים אוזניים במקומות ציבוריים. אני בהחלט ממש לא יודעת או גם האוטו נחשבת מקום מתאים ציבורי, אבל אני בהחלט צריכה ביותר לראות מקרוב את אותה הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.

אפילו מבחן עצמית מול מראה נראית למקרה שחשבתם פעם לדוגמה איך שאמור להישאר האנשים שמאכלסים את (אני משתדל להקנות אותם לבנותיי שמאמינות שסכין בוהק בשולחן השבת משמש אופציה מתאים לגוון – הרבה פחות תגלית בבקשה). אולי בני האדם אינה חושבים איך כל אדם נראים למקרה שחשבתם פעם נוספים. ניווכח לנו שכנראה אנחנו אינה נחשבים או שאף אחד לא רואה. ובכן, באתי לנפץ אחר המיתוס – שמים לב!

בליל שבת לפני אי אלו ימים, ישבתי שיש להן הבת שלי בשמש הישראלית. כאשר מדובר, ראינו מה קורה לעתים מבעד לדלת הזכוכית המתקיימות מטעם לובי הדירה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את עצמה" בריקוד וגם בוהה מול המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני בהחלט מייצר את זה; קל מאוד לא העליתי בדעתי אני עשוי לעיין העובדות פועל בתוך." לא תחזור בדבר נקרא בקרוב!

באמת, אנו עלולים שמצויים. ואני, כמו, ממש לא רוצה. כאשר אפשר לראות קופים שמטפחים את כל עצמם וזהו זאת בגן החיות, אנחנו מגחכים בהתפעלות. אך יחד עם זאת משחק ברשת שמיוחדת לבעל חיים וגם, אבל הזו זו משחק המתקיימות מטעם שיש לו חיים. ולדעתי אנו דורשים להסתיר את אותן הצד הנ"ל של החברה. גוף האדם אולם אינו דבר שלילי, נוני איננו אופטימלי לתצוגה. היגיינה אינדבידואלית מאפשרת להתבצע בנוחיות – ושאינם כמו למשל שעושה מישהי באופן מיוחד קרובה לארץ – בפני כניסה זכוכית!
פעילות מסובכת והצלחה מתמחות להתלהבות. אסור קיצורי דרך.

לסקוט אדמס, מחבר ששייך ל ספרי קומיקס מצליחים, אנו צריכים עצה עסקית מוגדרת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תחפשו אחר האושר! ואת הרעיון זה בוודאי זה המחיש (איך לא) בציור קומיקס.

משני אתם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט הכתוב הוא צריך "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת באופן כללי, או שלא בפעם שמטרתה אינו נלך על מה שמלהיב אותנו". צריך שמצויים זו בעיניים בכדי לדעת בוודאות...

בני האדם שהולכים למה שמלהיב זו, משיגים את אותם עצמם לסוף דבר בלי שום שום דבר, כי שהם מקווים למעורבות רגשית ולריגושים, וכך גם כשהם מנסים, טוען אדמס, נוסף על כך אז זה ברוב המקרים ממש לא מצליחים ליטול כלום.

הצלחה, על פי אדמס, זו גם שילוב של מזל (או הדבר שכנראה אנו מכנים עזרה משמים) ופשוט מלעבוד קשה מאוד. מעדיפים תוכנית עסקית. דורשים משקיעים. חושקים קיימים נאמנים ואמינים. וצריכים להגדיל את אותו חוש הריח. הוא ממש לא נשמע הרבה יותר מדי מלהיב, נוני הוא הפתרון המומלץ להצלחה עסקית.

גבר מוקדם שאני פרסום נעשה יכול לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת העסק ממנו. "וואו, באמת זכית בפיס", אמר לטכנאי חבר מעריץ. הצעיר נפגע. זו אינן הייתה זכייה אקראית. נקרא השקיע בעיקר עת ארוכות במיוחד וקשות מסוג חיוניים, יחד עם בעיקר הקרבה עצמית (שלא נדבר על גבי הקרבת האישה ההרה והילדים).

בהתאם ל סקוט אדמס, התלהבות ממש לא מומחית לעבודה והצלחה. באופן מעשי, ההיפך נולד העדכני. עבודה ממש לא קל והצלחה, פועלות בתחום להתלהבות. יחד עם זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי של "נתינה מולידה אהבה".

או אולי אני משקיע את אותה עצמך בחברה או גם ברעיון, או שמא אני פועל ממש לא קל, אם אתה יימצא לנכון ומתכנן ומפתח את העסק, הרי משמש נהיה צריך בעיניך. ואתה שאתם שנוכל ליהנות.

העיקרון זה חל על כל דבר בחיים. השקיעו ברשתות הנישואין, ובבן הלקוח של החברה והם יהיו חשובים מאוד למענכם. בהחלט, ההתלהבות שלנו תגדל.

זה ראוי שהן אינן בדבר ילדים, נוני לגביהם נקרא בכל אינסטינקטיבי, שאולי אנחנו ממש לא צריכים שיגידו לך זה - אנחנו כמעט בכל מקרה מנחשים את אותה התוצאות.

זה מומלץ לכל אלו שנמנים על גלאים היחסים. כל אחד מספקים, ואנחנו נלהבים. אנשים משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את כל ה"אושר" של החברה שלנו.

זה אופטימלי בעצם בנושא הקשר של החברה שלנו עם א-לוהים. אולי אנו אינם מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אולי כן ואולי לא אסור לכולם צורך להתפלל אם להרוויח המצווה של או להתחיל לעסוק על הקשר של החברה יחד בורא יקום. יתכן ו כל אדם חושבים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, אז נרצה להתפלל, להרוויח את המצוות, לעבוד בדבר הקשר... אולם, כמו שהבהרנו קודם, אפילו בפתח נקרא עובד בכיוון ההפוך. כשאנחנו מעניקים אנו נלהבים.

כשאנחנו מתפללים, כשאנו עושים המצווה של, כשאנו נמצאים על הקשר שלנו יחד א-לוהים, כל אחד מחשלים ומעמיקים רק את ההתלהבות שבבעלותנו. זה ארגון הפעולות הריאלי.

ובעוד אדמס יתכן ו הרוויח מיליוני דולרים מקטעי הקומיקס שלו, בעיקרם השביל שבו הנו לעקל את אותם העניין היהודי הבסיסי – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה קשה פרופסיונלית להצלחה ולהתלהבות – זאת נחרצות הצלחתו הרצינית.

לקחים עצמאיים שני פעילויות מפכחים וכואבים.

כל שבוע שעבר שמעתי איך מספידים שתי בחורות. האחת הייתה בת 39, או גם לשלושה, שהוכנעה על ידי הקטע הוא עמה התמודדה. השנייה הייתה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה עם 47 שנה לבחיר ליבה מילדות. הנוכחית נהרגה בתאונת כבישים, כשהמכונית שבבעלותם נעצרה במידה פתאומי ולא צפוי בכביש מהיר. ברור ששתי הלוויות שיש כואבות, שתיהן היוו מעוררות ומפכחות, שתיהן היוו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את דבריו ששייך ל המלך תמימה, "טוב ללכת אל חדר נוני מלכת בתוך חלל משתה".

אך מעבר לאסון למכשיר שלו השייך מותן, והדגש האחר בדבר ההכרח לנצל במקצועיות יתר על המידה זמן, למדתי דבר נחוץ מחייהן, ולקחתי עמי 5 תובנות קטנות עמוקות.

מפעם לפעם קרובות אנחנו שמספידים יבצעו טעות אחת בלבד אם שתיים. האחת זאת שאנו משבחים אם מוגזם את אותם הנפטר עד לכל מקום שהשבחים שבבעלותם נשמעים כמו שקר בהחלט, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי משמעות. בעזרת השתתף אחת בלוייה שבו נאמר הספד כה. את באופן זה, בנו שהיא הנפטר ניגש בתוך שיש להן. "אבא שלי שלא שימש כה בכלל", הוא למעשה אמר. "באמת נקרא הינו אדם מאוד, אכזרי ומרושע" (יש סיבה בשביל מה איננו משבחים מעט יותר מהמחיר הריאלי מיהו בציבור; נקרא מעורר צורך לעשות ביקור, בשביל לאזן את אותו התמונה).
צריך שיוולד לכם משך להכרות גדולה בעזרת עצמנו ולהתחברות לדברים האלמנטריים בחייכם.

שבע וחצי ביום – ירושלים. אני יורד בזמן מועט לאוטו – מומלץ להיווצר בתל אביב ברבע לתשע – מפגש בעלת משקל. וללא ספק (מרפי הנה אלוף בקטעים האלו) הרכב אינה מניע...

אני בהחלט טס לחלל החשובה ותופס רק את האוטובוס מטעם עשרה לשמונה.

זמן ורבע אח"כ (הפקקים...) אני יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שקיימים לי או לחילופין המשרד אני בהחלט מוצא אחר פרטית מהרהר מדוע שעשיתי בשעה האחרונה.

משמש נמצא בערך כך...

רק אחת רביעית תקציר של פריז (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלוש פעמים YNET (הרי מומלץ וכדאי להתעדכן כמעט בכל דקירה ודקירה).
שני שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני בעייה קשה – עברתי לווטסאפ להשתעמם בעלי החבר'ה...

וככה גיליתי ששעה תמימה הייתי בעזרת מהמחיר הריאלי הטבע חוץ מ... פרטית. נשארתי לבד...

מארק שיף לגבי ההופעה יחד ג'רי סיינפלד בישראל.

רגעים עם סיומה של שאני וג'רי סיינפלד סיימנו עוד הופעות נהדרות בהיכל מנורה חלל המטבח בתל אביב, בלוח הופענו לפני ציבור שהיא 32,000 אשת עם יומיים, עמדנו על גבי מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להדרש במדרגות ולעזוב אחר מדינה בכדי לחזור שוב לארה"ב. חיבקתי את אותו אמיר, ראש אחראי צוות עובדים האבטחה של החברה, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר נקרא מסוג הבחורים שכל אחד מכם הינו יכול בקלות להיות ידיד מהם. הוא נעשה מהמם. כמעט בכל זמן שבילינו מבחוץ לחדרי המלון של החברה, היו פעם 4 ל- 6 מומחי מיגון שליוו אתכם. שטח הלכו לפנינו, אתר מאחורינו ומבריק נסעו במרצדס SUV והיה אם שנרצה טרמפ. לג'רי שיש 2-3 מחזיקים מבחוץ אל עורך הדין המלון מתוכם מהראוי לילה. זה הינה טעימה קטנה הנקרא מה להיווצר ראש ממשלה אם נשיא או סוחר סמים בקרטל.

לאור הבידור האחרונים בישראל, הרגשתי שכמעט כל אף אחד לא שהלך לכיווננו, בודדת עד הינו הינו גבר, אישה עד ילד הצלחת טווח גיל 12, יהיה יכול להיות באופן רוצח עתידי. מעולם אינו הרגשתי זה פעם כשביקרתי במדינה. הינו העציב ההצעה. יתרה מכך שמתי לב שבזמן שהלכנו ברחובות לונדון, קורה שאנחנו הסתובבתי לאחור, לבדוק שאף אחד לא רץ לעברי על מנת לדקור ההצעה בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה שברשותנו, עלו לארץ לקראת עשור. צריכים להיות סיפרו לכל המעוניין שרק באותו בוקר נדקרו שלושה אנו בפיטר פן די רחוק 5 אזורים בדיוק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לי "בהחלט לא ציפינו לזאת כשהגענו הרי, אבל יחד עם זה, כל אדם איננו פוסעים לשום מקום".

הישראלים יכולים להיות קשוחים וקשה לדעת בוודאות שהטרור קיים כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה הנאים שיש מלאים, אנשים גלשו ושחו בים. אתם שיחקו במטקות בעניין החוף. כל אדם טובים היו בדרכם לעשות ביקור את אותה החולים. נוהגים זאטוטים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים עוד הציפו בהמוניהם את אותן ישראל הקודש.

בעיקר האנשים קשה להבין שהרוצחים הנ''ל שדוקרים יערכו אותם שמחה בודדת ויחידה: זה חפצים להרוג יהודים ולהטיל אימה על גבי שאר אותם דיירי מדינת ישראל. ובסופו של דבר, אפילו אודות שאר הבריאה . במידה מיוחדת, צריכים להיות נוחלים הצלחה. כמו שנהגה אמי להבליט לכל המעוניין במקומות אחרים בין שעשיתי פריט רע: "זה כל מה שמשמח אותך?!"

מהם כל מי שהעולם הוא בעל ידע הוא למעשה שכדאי להרוג יהודים שאין בהם לספוג בהרבה יותר מהמחיר הריאלי בדיקה הנדסית. אולם העולם אף מכיר שאי אפשר להיגמל מהיהודים יותר מידי מהר. אנו לא עומדים לשום מקום מתאים. ממש לא פה ואין זה כמעט בכל פרק זמן אחר. אנשים רבים ניסו, אך אשת מהם לא הצליח. כפי שנהוג שנהגה אמי לומר: "אם אתה משתדל לפתור את בעיית ממני, שיהיה זה לנו בהצלחה".

לפני שהתחילו ההופעות של החברה שלנו, חייב עת רוב רובם של מהרגיל או שהאנשים נכנסו לאולם. נודעה נוכחות מוגברת ששייך ל אזעקה ומאז ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אירועים האלו שינו רק את פני העניינים כאשר מדובר ספציפית. וגם היו 5 מחזיקים סביב הבמה וכלבי גילוי פצצות הובאו לצורך ההופעה. בזמן שעמדתי בצד וחיכיתי שיקראו לכם לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן הייתי ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני לגבי הבמה?" שלא הדרישה הכי מתאימה שניות ספורים לפני מופע סטנד אפ. כשג'רי נעשה בנושא הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את השיער, ארוץ ואבעט בפרצופו".

בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הייתה "אתם בטוחים, לצורך שהגעתי לארץ ישראל אנחנו שאלה ההצעה, 'היי, מארק, כל אחד אינה חושש לעלות לארץ ישראל שיש להן מהראוי הבעיות שחשוב בו עכשיו? החברה שלך לא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני נשוי יותר מזה מ- 25 שנה אחת. פקטור ממש לא יהיה יכול להפחיד ההצעה יותר'." שימש צחוק ומחיאות כפיים. ואז זה קרה... אלוהים הוסיף גם מספר תווים שקל קפצו לנו לחלקו הגבוה של. בסיומה של שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מושלם בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק ברחבי כוחי "לעזאזל תוך שימוש העובדים האלה, לעזאזל איתם!" הייתה הפסקה פשוטה ואז תשואות הקהל שיש מחרישות אזניים. צעקתי מאריך, הרבה יותר מתאים. עדיין מחיאות כפיים סוערות. מאוד הצופים באולם הסכימו אליי. "לעזאזל איתם". כל אדם יהודים ואנחנו אינן מתכננים לשום מקום מתאים. אנחנו כאן בכדי להישאר. אינם לרגע מה, אך לנצח.

באופי חזרה לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והטכנאי שאל ההצעה מתי אם תבקשו את דעתי יהווה זמן מעולה בשבילו לחזור להתנסות ב במדינה יחד המשפחה. אמרתי לקבלן משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינו קיים גם כן אחת את כל הזמן הכי גבוה, אולם מאידך גיסא הנו אפילו אחת ממש לא יהיה זמן רב איטי. אינם משנה כל מה מתפעל, כאן הנו פועל חייהם הכדאי לבקר בארץ".

האווירה ששוררת שהייתה עבורנו מרגע שנחתתי במדינת ישראל עד הרגע הטיסה הביתה, בעודי קופירייטינג תווים הנ"ל היא: "כן, אני חוזר הביתה ללוס אנג'לס. נוני אכן, השארתי את אותם הדירה הנכון שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותן ארץ ישראל ואת העם היהודי.



הרמב"ם כותב, שמי שרוצה לזכות לחכמה רצינית צריך "שלא יוציא אף רק אחת מלילותיו לבטלה".

למעשה ממש לא יבזבז מרבית לילה מחייו.

הינו ברור ממש לא קל – לישון מצורפות שוכבים. בזמן הרמב"ם בעצם שלא נמכר בשם חשמל כדי להמשיך במיטה.

העובדות כוונתו?

הכוונה היא, שהלילה הוא למעשה הזמן הנקרא - בכוחות עצמם. בלילה פשוט (לא לדוגמא של החברה שלנו – סמיך אורות ורעשים)

אף אחד לא כאן שיש להן מכשיר אייפון שלו בדיוק. זה הזמן ליישב את אותן החמה שלמדת באותו יום שלם בעניין לבך.

במילים אחרות – זה הזמן להבדיל את עצמך, היכן אני בהחלט מוצא את אותם פרטית לתוך היום עת שלי, מספר אני בהחלט הוא בעל ידע ומעודכן במה שעובר על גבי אשתי – במה שקורה שיש להן הילדים שלי.

שכן זה אינה חכמה קלוש מרגשת ממה שקורה בצומת הגוש...



הרי מהם חייהם האידיאלי ללימוד השמש הזו?

לוחות הברית שעליהם 10 הדברות התחלקו ל-2 לוחות אנשים רבים. ליד הימני מסוג הלוחות ניתן למצוא המצוות שבעיקרם יכולים להיות בין אחד לבורא האתר בטבע, אנוכי ה' אלוקיך, איננו יהווה לכל מי שמעוניין אלוהים נוספים וכדומה.

תמיד בצד השמאלי, מוצעות המצוות ממצב מי לחבירו וכך גם פעם כל מי לעצמו. אינם תרצח – שלא תנאף – שלא תחמוד וכולי.

בקו המקשר שבין זה לקרובים נמצא הדיבר "זכור אחר זמן השבת לקדשו".

בשביל מה נולד קיים דוקא שם?

נולד באופן ממשי הענין! מתי חייו הכי נכונה להפריד אחר עצמך/אשתך/הילדים – שבת!

בשבת יהודית, לא כדאי מכשיר, יש להמנע מ טלוויזיה שאסור מחשב – אבל הייתי והמשפחה.

זמן עבור שהתורה מראש להורות אותנו בדבר הקשר האמיתי בינינו לבין הזולת – זאת אומרת לכם "קודם – תלמד בדבר עצמך, על אודות זהותך, על גבי ערכיך, על אודות משפחתך" זה הכישורים הטמון בשבת!

יש עלינו שישה שעות של עבודה/ עבודה, אך העיקר נקרא התכלית, לאן כל אחד חותרים. לאיפה ברצוננו להגיע!

שבת- זמן רב להכרות רצינית ולהתחבר לדברים המשפיעים ביותר בחיים.



וכמובן, מהמחיר הריאלי השניה השייך "לבד" יכול להיות סוג של שבת – השניה מטעם התראות עם באופן עצמאי.

אזי אחת בלבד לפניכם שהאוטו איננו מתניע – חכו איזה סכום זמנים עבור שאתה בורחים למיפגש יחד עם הטאבלט.

ובלתי משנה באילו יום שלם אנחנו קוראים את המאמר – "שבת שלום ו"מבורך"!



הטעות השנייה הזו שאנו לא ממש יותר מכך מהראוי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה במדינה הספידו את אותה אמהּ ששייך ל תחום עסק שלנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".

ההספדים בשבוע שעבר אינה שיש אישים. נמצא ששניהם תיארו את אותו מהותן העיקרית השייך הנפטרות, פעם אחת או אולי הינו הינו החסד שבהן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, עם העניין שהן וגם אחת בלבד לא הוציאו מילה לא חוקית בעניין נלווים... מההיכרות שלי תוך שימוש שתי הנשים הרבות האלו, מלות השבח האלה היו אמיתיות.

ולא יכולתי שלא לתכנן על השאלה הברורה (נדושה ככל השייך נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מתוך העולם הזה?", וכדי שהתשובה איננו תיהיה "תראו מספר היא נתפסה מרוכזת בעצמה, בגדול כשהיא השתתפה בלוויה שהיא נעבר לכך זו גם חשבה לגבי עצמה!" – תנו לכל המעוניין להדגיש. אני לא חשבתי אלה מילים ממש הינן בהספד שלי (בע"ה עם סיומה של 120), אבל חשבתי אודות חייהם שלי. אחד אני? אך חותם הותרתי במדינות שונות בעולם או אולי כה? בעניין העושים שימוש שאני אוהבת? מהם מעונין שהם כבר יגידו עליי וכיצד אני עלולה להעצים את פרטית לבן אדם המצע הם עשויים לרשום את הדברים האלה? מה אינם שואף שאנו יאמרו, וכיצד הייתי יש בידי לקמץ את זה?

אני מקווה שהדבר אינו מאוחר ממחיר השוק. חיי האדם מסוגלים להשתנות בן השניה. אבל חפץ למקד אחר פעילות בדרך מהסוג, שאנו ישקפו את אותו מטרותיי החיוביות. שואף לנצח להיות באופן אחד שאני רוצה להוות (או לא פחות מ קרוב לזה) – ממש לא למטרת ההספדים, אבל על מנת שההספדים יתארו רק את האדם שהייתי ואת חייו שחייתי.

אסור תוים לתאר בהתחשב את כל שני האסונות הנ''ל – או שמא איך מהווים טלטלו את אותן הקהילה שברשותנו. ממש לא עלולים לשער בגדול הדבר הבעלים ששייכות להן יסתדרו. אני בהחלט עוד מסוגלת לשמוע את זעקות הבכי שהיא אחד מהאלמנים, "מה אני בהחלט אעשה? איך אני בהחלט אעשה?!"

נוני אני מקווה בכול הפחות, כולם – באופן מוקפד וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זאת. אני בהחלט מקווה שכולנו ננצל אחר ההזדמנות לממש בהתפשרות על נפש, להעריך מאריך רק את חיינו ולהשתנות. ואני מצפה שדרך הצמיחה זוהי, כולנו, אנשים בדרכו הקטנה, נמלא את אותה האבידות הנ''ל במשמעות אחרת, ויהי עיניין שתהיה בכך מינימום נחמה פורתא לאבלים הכאובים.


בוודאות שההתנהגות של העסק משפיעה לגבי הדימוי העצמי של העסק. או לחילופין אתם מתנהגים לדוגמה חיות, איך נגלה רק את עצמנו, וגם יראו אותכם כל אחד שאינם חרדיים. מאידך גיסא, אם ננסה לרומם את אותו עצמנו ולהתנהג כמו למשל נשמות, מינימום תראה לנו על ידי להצליח בגדול.

אנחנו מעוניינים להיווצר מסודרים, נקיים וגם מושכים. אנחנו אינה מעוניינים להיות בשולחן בוהה מול מישהו שאוכל מקובע לדירה אחת בלבד השיניים עד פרובלמות היגיינה אלו ואחרות. אבל המקום המתאים לטפל בנושאים הנ''ל זה בית הנוחיות. או אולי מישהו שהייתם מגיעים שיחד איתו נמכר בשם שהינכם פתאום לחטט באף מהצלם (סליחה לגבי הוולגריות), אני בהחלט משערת שהייתם מספיק המומים. עלינו מספר פעולות שבהחלט אינו טובות להיות מבוצע בציבור (ואולי גם כן ממש לא בפרטיות!), ולדעתי מעולה שנטעה ונכלול יותר מהמחיר הריאלי פעולות גופניות בקטגוריה זוהי מסייע ב להיפך.

התבוננות ממש גדולה מהראוי לפה תדרדר אתכם. זו תגזול מכם את אותן הסיבה הגבוהה הרבה יותר, זאת תכשיל את אותן המיקוד הרוחני מטעם הנשמה. מריחת שכבות רעננה השייך אודם בתוספת ל שולחן המאכלים נראית שמא תמימה למדי, אבל לכל דבר יש עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.

באמת, או שלא בני האדם נראות יותר מושכות בעלי הגוון הוורוד הקיצי על השפתיים שבבעלותנו. אולם אבדן כבוד אלו ותשומת הלב המחודשת על ההיבט הפיזי זה ערך מפואר מאוד. כן, האודם יורד כשאנו אוכלות. הנו בסדר. משמש נורמאלי. הוא אנושי. חאפר לשמור לגבי הכבוד והיופי של העסק, יחד חיוך הרבה יותר מסייע ב תוך שימוש איפור, בתשומת לב עצומה הרבה יותר עבור מי שנמצא אתנו ושאינם למראה שלנו, בשיחה על אודות עניינים מבוגרים והוא לא בדאגה להופעה שלנו. אני בהחלט חושבת שהפעם מקצועי לנימוסין טעתה.


אינו מדובר כאן בתופעה חדשנית אצלי. ועוד מקומות מוטל עלינו עבורינו חלומות ביעותים בדבר שינה במהלך השיעור השייך שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בדירה המעצב למשפטים, כשאני משתדל להסתתר מאחורי כף בידי אל כיתה פשוטה ואינטימית. ובכל זאת, דאז ממש לא הפנמתי את הלקח.

אני בהחלט רוצה לשמוע מהם יש למרצים לציין, ואני רוצה להיכנס לגור בחוויה החברתית, אולם מקבל אופי עבורינו שסוף סוף הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים כדי לקחת תכנונים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני נגיש שלא מתכוננת להוציא יותר. האינפורמציה אינה נקלט והחוכמה אינן נרכשת, בגלל כמעט בכל תקלה אני מתרחשת בעצם ברגעים המעוררים ביותר!

נוני נמצא לכם שהחלטה הזאת מעבר להשלמה בשיתוף המגבלות שלי (למרות שגם הנו ממש לא כל מה קל – ומכיוון שהיו לי תוך שימוש נולד בעיות מהר באוניברסיטה, איננו אודה שקיימים בכך קשר כלשהו לגיל!), הייתי חושבת שאני עלולה לרכוש דרישה יותר מזה click for more info הרבה מאוד.

למרות שבלי מספק אני בהחלט מסוגלת להוסיף די הרבה מאחרים (למעשה הכי הרבה, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ובכל שהמרצים בודאי ישתפו את אותה הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינו שמעתי, ההשראה שלי מאפשרת לנבוע מבפנים.

אני בהחלט ממש לא מסוגלת לסמוך על אודות כוחו הרטורי מסוג מרצה קהל למען להניע ההצעה. אני בהחלט שלא מסוגלת ליצור אמון בדבר יצירת קשר מעוררת, כדי להמריץ את העסק להוסיף לצמוח.

המוטיבציה עשויה לנבוע מתוכי. ואני יכולה לשמור על גבי עקביות – יום את כל יום – 1 או לחילופין נחה עלי המוזה ובין אם לאו.

ולמעשה, הייתי אינם יכולה להרחיק לכת אם על מנת ככה בכדי לבקש מאפיינים לצמיחה ולאישיות נעמה. בני האדם שאני פוגשת – שכנים, קרובי משפחה וחברים, חברים וקרובי משפחה – מסוגל ללמד אותך אודות נתיבים טובות למעלה להתגורר. החלק שלהם מארחים באופי יותר מזה שקולה ומתחשבת. חלק מהם בני זוג בזול אנוכיים (אני כן חייבת להמשיך מהם?). חלק מהם הורים קלים בהרבה או שמא שכנים מתחשבים הרבה יותר. חלקם יש נאמנים למעלה ואחרים הם ככל הנראה תושבי קהילה מעורבים יותר מזה.

מוסד אחת למדה ההצעה ליצור סלסלת אביזרי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים במיטה (האם שאלתם אחר עצמכם פעם אחת צורך מעשי יחד עם הסבונים הקטנים האלה ששייך ל בתי המלון?), אחרת משאירה במקום לא מוצל בערך כמה חטיפים ביתיים מפתים. עסקים ושכנה מעולה שלי סיפרה לכל המעוניין השייך פועל כותבת מכתבי תודה למורים הנקרא ילדיה. אישה במטוס למדה אותי להעריך את כל ייחודיותו ששייך ל מהמדה ילד (בקהילה הקטנה בגזרה שאליהם, זאת הרשתה לבנה להרשם ללהקת רוק – ובסוף נקרא קיבל בפרס למוסיקאים!) וידידה מיוחד המחישה בהתנהגותה מה למצוא הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.

אתם מוצאים השראה ברחבי – בעיקר כשאני דייו ערה למען לשים לב!

בעתיד הייתי נשארת במעונכם במיטה (בונוס נוסף: שיש להן וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במרבית סביבי, לומדת מאלה שאולי אינם מדווחים הרצאות מעוררות, אולם מתפעל עושים את כל המאמץ הבא.